בבדידות קורנת 

שם הרי גולן - הושט היד וגע בם,
בדממה בוטחת מצווים: עצור!
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצינה נושבת מפיסגת הצחור.
(רחל)


על פי היהדות מצוות הצדקה וגמילות החסדים הן לא למען המקבלים אלא למען הנותנים, להזכיר להם יום יום שישנם דברים שהם יותר חשובים לא רק מכספם ומרכושם אלא גם מהזמן שהם מבזבזים. שהרי הזמן שאיתו הם עשו וממשיכים לעשות את כספם ורכושם, הזמן הזה הוא - יותר ויותר - הזמן הכי זול בעיר, זמן העניים, עכשיו במבצע.

ומעבר לזמן שהם מתחצפים לבזבז - בין אם הם-עצמם ובין אם החצויים-השכירים-המשת"פים שלהם - מעבר לזמן מתכוונות מצוות הצדקה למניעים שלהם, שהמניעים שלהם יהיו יותר מסבירים, יותר ברירת-מחדל מאשר אותם מניעים אשר יש להניח שהם שהדיחו אותם לכל ה"נכסים וכבוד והשאר"*.

במילים אחרות: כיוון שאין באמת ביזבוז בעולם - לא רק על פי תורת ישראל אלא גם על פי תורת ניוטון - אז הכסף חייב להתכוון אל מקום בו הכסף עדיין לא הושחת, והזמן עדיין לא בוזבז, ומשם הלאה, אם כי יש להבדיל, כי כיוון שלכל מקום תמיד יש עוד מקום, אז על פי היהדות רק הזמן הוא המקודש בעולם הזה.

והזמן הוא המקום רק של הבאמת עניים, רק הם המקודשים, רק אלה שלא רק שאין להם אלא שלעולם לא יפשטו את ידם עבור חסד המקומות.

"ומעל הזמן מצווה ברכה", כפי שנאמר בשיר אחר שלה? גם אצל רחל (לפחות במהדורה שבידי) השורה התהילימית הזאת מסתיימת בסימן שאלה.

והמניעים... המניעים רק ים אחד יש שאליו הם זורמים, רק "מקום" אחד, והמשחק שנקרא "הרשות נתונה" הוא רק בכלים, והכלים ממשיכים להיות שלובים, גם בתורת הקוונטים וגם הלאה, בתוצאותיה, בואכה המקום הזה-ממש, האינטרנט**, למשל...

עד שאחד ממקבלי הצדקה, איי דו ביליב, בדממה בוטחת יצווה לעצור.

______________________
* מתוך "אוריאנה" מאת אלתרמן.
** מדעית האינטרנט מבוסס על תורת הקוונטים (לטענת ד"ר יואב בן-דב)